לפעמים כבר אי אפשר להתאפק ויש דברים חייבים להיאמר, ולכן:
אגדה אחת פשוטה, או אולי לא אגדה,
או אולי כלל לא פשוטה, רציתי לכם לספר
אותה אני זוכר מהילדות, או שלא מהילדות,
או בכלל לא זוכר, אך בכל זאת, אנסה.
זכור לי שלעורב, או אולי לכלבלב,
או שמא לפרה, יום אחד האיר המזל
קיבלה היא גוש גבינה, בערך 200 גרם,
אולי 300, או אפילו חצי קילו.
על עץ אשוח התעופפה, או אולי לא התעופפה
ואולי על עץ דקל עם תנופה היא עלתה.
ושם לארוחת הבוקר, או ארוחת צהריים
או אולי לערב בשקט התיישבה.
אך כאן שועל בריצה הופיע, או אולי לא בריצה,
או שמא זה היה יען רשע, ואולי דווקא לא רשע,
ויכול להיות שזה היה מנקה רחובות. הוא הלך בדרך עפר
לעץ אגוז הקרוב להכין מטאטא חדש.
עורב, אתה שומע? או אולי כלבלב,
או אולי פרה, אך גם כך נראת טוב.
לך יש נוצות כאלו, וגם כאלו קרניים.
טלפיים ארוכות, וגם אישיות טובה.
ואם בכלל תשירי, או שמא תנבחי,
או אולי תעשי מוו, הרי זה מה שעושות פרות
אז לך אוכף גדול, שטיח וטי.בי.
במתנה מיד תזכו או שמא תקבלו.
והעורב הטיפש, או אולי הכלבלב,
או אולי הפרה מיד פתחה את הפה.
והגבינה לאותו העורב, או אותו הכלבלב
או אותה הפרה, כמובן מיד נפל.
ישר על העורב, או אולי היען
או שמא על המנקה כמובן מיד נפלה
(הי! מה אתם זורקים פה?!)
את מוסר ההשכל של האגדה, או לא האגדה
יבין לא רק מבוגר, אלא גם כל זאטוט.
על תעמדו ועל תקפצו, על תשירו ועל תרקדו
היכן שיש בניה או תלוי דבר מה כבד.
מי שהגיע עד כאן, או אולי קפץ לסוף
ורוצה להבין יותר, או סתם עם כמה דקות פנויות.
מוזמן, לשיר ולרקוד או לעמוד ולקפוץ,
אחרי שווידא שאין פסנתר תלוי מסביב.
קישור לסרטון.
