בהסכם הבלתי כתוב ביני לבין עצמי, יש מספר סעיפים, אחד מהם אומר שאני לא מגדל שום דבר שאני לא יכול לאכול (כמובן שהכוונה בסעיף היא לצמחים, ולא לילדים פוטנציאלים). כהערת שוליים ולמען ההגינות אומר שבימים אלו אני נדרש לטפל גם בסוגים אחרים של צמחים – צמחי נוי, אשר נאמר לי שהמטרה היחידה שלהם היא נוי (כלומר אין אוכל). אני מטפל באותם הצמחים מהסיבה שאני מאמין שהעמידו אותי במבחן עתיק יומין - המבחן בו הנקבה מביאה לזכר צמח לטיפול כדי לבחון אותו איך הוא יהיה עם צאצאים עתידיים. אני, מצד אחד, מעוניין להצליח במבחן, אך מצד שני, אני רק משקה אותם, ולא מטפל בהם. סוף הערת השוליים, חזרה לנקודה שלי.
הרעיון מאחורי הסעיף הלא כתוב הוא שאני לא רואה סיבה להשקיע זמן ומשאבים במשהו שסתם דורש תשומת לב ולא מייצר שום דבר בתמורה. מעבר לזה, אני מאמין שההבנה הזאת קיימת בעולם כבר אלפי שנים - אני לא חושב שהצייד הקדמון היה משתכנע לעבור לישוב קבע ולהתעסק בחקלאות אם כל מה שהיה לו לגדל זה ורדים ואיקליפטוסים, הוא היה צריך אוכל ובשביל אוכל צריך צמחים שנותנים אוכל, ולא ריח או נוי.
יצא לי לחשוב לא מזמן על אותם הצמחים שאותו צייד-חקלאי גידל, בעיקר מעניינת אותו השאלה איך בחר את מה לשתול. זו שאלה קריטית בשבילו, אם ישתול משהו רעיל או משהו שלא נותן פרות הוא ימות (פעם אחת מהר, ופעם שנייה לאט, אבל בכל מקרה ימות) ולכן יש צורך בעקומת למידה וברירה מהירה. עכשיו ברור שיש כאן תהליך אבולוציוני מסוים, נניח חצי מהאוכלוסייה שותלת ורדים והחצי שני השני שותל גזרים, אחרי שנה כולם יודעים שגזרים זה טוב וורדים זה רע, אחרי הסקת המסקנות המרגשת הזאת, החצי עם הגזרים הולך לעשות ילדים כדי לחזור לאוכלוסיה שלמה ולהמשיך בניסויים עם צמחים אחרים.
בצורה כזאת אני מבין איך גילו את המלפפון, הגזר וכל שאר הירקות להם המכנה המשותף של "ניתנים לצריכה מיידית". מה שחסר לי בתאוריה הזאת, זה הדברים הפחות טריביאליים, לדוגמה - תפוח אדמה. אולי אני טועה, אבל תפוח אדמה אכיל כמו שהוא? וגם אם כן, אני מתאר לעצמי שלגזר יש טעם יותר טוב, אז מה בכל מקרה הביא את החקלאי-צייד לגדל תפוחי אדמה? הפתרון ההגיוני הוא שהם גידלו אותם כניסוי, לאחר הכישלון לכאורה זרקו את כל תפוחי האדמה לאש ואז גילו שבעצם הם כן ישרדו את החורף.
אך הפתרון לתפוח אדמה זה קל, מה שבאמת אני לא מצליח להבין זה גילוי השום. שום זה דבר נפלא, עוזר למערכת החיסון, הורג חיידקים, בריא וכו... אבל יש לשום חסרונות – א. הוא לא טעים, ב. אי אפשר לאכול ממנו הרבה, ולכן ג. אי אפשר לשרוד איתו חורף. הניתוח הזה הביא אותי לחפש סיבות אחרות חוץ מאוכל אשר הביאו את הצייד-חקלאי לגדל את השום. לא נראה לי סביר שהוא התעסק בפלאים הרפואיים אשר השום יכול לספק, או טעם המיוחד שהוא נותן כתוספת למאכלים אחרים. לכן ההסבר היחיד שאני יכול לספק לגידול שום, זה ערפדים, או לחלופין התחילו לגדל את השום אחרי שהמציאו את המלח, הגז והמחבת.
אני כותב את הפוסט הזה כהבעת תודה גדולה לאותו הצייד-חקלאי או מי אשר שזה לא יהיה על כל אותם ההמצאות המדהימות שנקאות שום, בצל, כוסמת, חיטה, שעורה וכו. ללא ההתמדה וההקרבה שלכם אני היום לא הייתי יכול להתרווח בכורסא עם בירה וטוסט גבינה עם שום ופשוט להנות מכל רגע.
לנוחיותכם, אני מצרף מתכון לאותו טוסט מדובר (לגבי הבירה – תתחילו לבשל (אבל זה בפוסט אחר))
קחו שום כתוש, גבינה מגורדת ומיונז, ערבבו הכול טוב עד לקבלת עיסה, תתאמו, תוסיפו שום, גבינה או מיונז לפי הטעם עד לקבלת היחס המועדף עליכם, מרחו על לחם (ממליץ על בגט) הכניסו לתנור תוציאו מתי שזה מוכן.
