יום רביעי, 27 באפריל 2011

מדינה בעלת מידה מסוימת של שלטון עצמי, השייכת לאימפריה הבריטית aka דומיניון

אי שם בשנות השמונים הייתי הבעלים המאושרים של אחד ממשחקי הלוח הפופולריים ביותר בעולם  - המונופול. אין ספק, הייתה לי סיבה טובה להיות מאושר, זה משחק טוב, קל ללימוד שאפשר לבלות איתו שעות. כמובן שהיו לי עוד משחקי לוח שונים, כגון סולמות ונחשים, אבל אין ספק מונופול היה המלך.

היום כשני עשורים אחרי, עם קצת יותר גובה והרבה פחות זמן פנוי, אני כלל לא מבין מה כזה מיוחד במונופול אשר גרם ועדין גורם להרבה אנשים להעריך אותו עד מאד. בסופו של דבר, יש לוח קבוע עם נקודת התחלה קבועה והרבה מאד מיכולת ההצלחה שלך במשק תלויה ב"האם אלי הקוביות חייכו אלי והצלחתי לקנות את השדרה היוקרתית של איזו עיר בירה לוקרטיביות בעולם". אם כן - האסטרטגיה הופכת לדי פשוטה - תבנה מלונות בשדרה היוקרתית בעיר הלוקרטיבית, חכה ותרוויח כסף. ואם לא האסטרטגיה פשוטה גם כן - כאשר אתה מגיע לאזור מסוכן, תתפלל היטב או תרמה, העיקר שלא תיפול על המלון המקולל בשדרה היוקרתית של העיר הלוקרטיבית. וזהו. בסופו של דבר אחת האסטרטגיות נכשלת (בדרך כלל השניה) והמשחק נגמר. לוחצים את היד. מסדרים מחדש ושוב לאותם האסטרטגיות.
עכשיו, נכון, קצת הגזמתי, יש כמובן קצת מעבר, יש כמה טויסטים וחוקי בית כגון מסחר ברחובות או הלוואות תמורת פרטי לבוש וכו. אבל בגדול ככה זה, ומי שרוצה להתווכח על זה שמונופול זה המשחק הכי טוב ביוקום יכול לעשות את זה בזמנו החופשי עם איזה קיר או עץ. אותי זה לא מעניין.

ועכשיו לחלק הכן המעניין:
בשנתיים האחרונות (הרבה מאד תודות לעידן זיירמן) גליתי משחקי קופסה עם קונספט מהפכני - רנדומיזציה, והרבה ממנה. כלומר, יש קופסה אחת וסט חוקים אחד, אבל כמות המשחקים השונים שאשפר לשחק והאסטרטגיות שאפשר להפעיל על אותה הקופסה ואותם החוקים הוא עצום - המשחק המוכר ביותר (לפחות לאנשים בסביבתי) הוא "settlers of catan", אבל עם כל הכבוד למדהימות ולכמות הרשע שאפשר להפיק מ settler יש משהו מעליו וכמו שהכותרת של הפוסט הזה מרמזת זה הוא ה"דומיניון". 


דיסקליימר: מרגע זה הפוסט הופך לפוסט פרסומי ללא תשלום אשר הכוונה היחידה שלו היא לגרום לכם לשחק במשחק, להתאהב בו ולהיפגש איתי בשדה הקרב - כלומר בבית עם בירה, קבוקים ודומיניון

הרעיון של דומינין מאד פשוט למדי, כל השחקנים מתחילים עם חבילת קלפים זהה, כאשר מולם על השולחן נמצאות 3 ערימות של קלפי כסף, 3 ערימות של קלפי ניצחון ו10 ערימות של קלפי פעולה אשר משתנים בין משחק למשחק, המטרה של כל שחקן היא להרכיב את החבילה הטובה ביותר אשר תגרום לכך שבסוף המשחק תהיו לו החבילה עם הכי הרבה נקודות ניצחון.
הדרך לאותם נקודות ניצחון עוברת בקניה של הקלפים שנמצאים על השולחן, וביניהם הקלפי פעולה - קלפים אלו הם קלפים  שמפרים במידה מסוימת את החוקים הבסיסיים של המשחק וכל אחד מהם הוא ייחודי בפעולה שהוא עושה, לדוגמה, אחד נותן את האפשר להחליף קלפים עם שחקן אחר, אחר נותר את האפשרות לשלוף קלפים נוספים מהחבילה שלך וכו. והאתגר במשחק הוא להצליח לזהות ולבצע את האסטרטגיה המהירה ביתר לניצחון על ידי קניה ושימוש  בקלפים שנמצאים על הלוח. מה שמבדיל בין גבר גבר (או אישה אישה) לבין ילד בdominion הוא היכולת שלך לבנות חבילה אשר "מגיבה טוב עם עצמה ועם אחרים", או במילים אחרת גורמת לכך שאתה מנצח עם האסטרטגיה שלך ולא משנה איזה באיזו אסטרטגיה בוחרים השחקנים אחרים.

ועכשיו קצת לרנדומיזציה, בקופסה שלי בבית יש סדר גודל של 110 קלפי פעולה שונים, בכל משחק נבחרים 10 מהם רנדומלית, כלומר כמות המשחקים השונים שאפשר לשחק גדולה למדי 110 צ'וז 10 = המון (נכון שיש הרבה משחקים דומים, אבל עדין, זה המון). ישנם משחקים עם קומבינציות "משעממות" אשר פשוט לא מתחברות, בהם אולי הדרך הטובה ביותר זה לקנות כמה שיותר זהב וככה להשיג את הנקודות, בקומבינציות האחרות הדרך היא להזרים קלפי "זבל" לחבילות האחרות וכך לעקב אותם בזמן שהחבילה שלך פורצת קדימה, בקומבינציות אחרות אין קשר ישיר בין החבילות של השחקנים והמשחק מתנהל ביחד אבל די לחוד, וכך הלאה. כמות האפשרויות היא כמעט אינסופית, וכך גם כמות הפעולות הנבזיות שאפשר לעשות לשחקנים האחרים.

חבילה בסיסית של דומיניון אפשר להזמין מאי-ביי ב 40-50 דולר. מספיק בשביל להתמכר, לא מספיק בשביל למצות.
כל הרחבה עולה פחות אות יותר את אותו הכסף, יש היום 5 הרחבות בכל אחת סדר כ25 קלפים חדשים.
הזמנה מאי-ביי היא די פשוטה והמשחק מגיע אליכם הביתה או לדואר (תלוי בשולח) תוך שבועיים שלוש.
כמובן שאפשר להשיג את המשחק גם בארץ במחיר של 330 שקל בחנויות ייעודיות.

אם משהוא לא מובן ו/או אתם מתעניינים את מוזמנים לשאול, מעבר זה אתם יותר ממוזמנים להזמין את המשחק, או לשחק בגרסא האנטנרנטית שלו כאן



יום שישי, 22 באפריל 2011

טוסט > לחם, עגבניה וגבינה


"אין מה לאכול בבית" או "המקרר ריק (למעט הבקבוק וודקה במקפיא)" - אפשר להגדיר כך את התקופה הזאת בין הרגע שבו נגמר לך האוכל המוצלח שהשגת מההורים או הצלחת לייצר לבד, לבין הרגע בו אתה קם, הולך לסופר, קונה מצרכים ומצליח לייצר שוב אוכל מוצלח, או כמובן משיג עוד מההורים. הרווקים הלא מבשלים שבנינו, מכירים את התקופות האלו טוב, והאחרות או המבשלים כנראה מכירים את התקופות האלו קצת פחות.

בתור אחד שלא אוהב ללכת לסופר, אני מכיר את התקופות האלו מצוין. אבל אני גם לא סובל מרעב - גם במקרר ריק, תמיד יש מה לאכול - נכון, לפי ההגדרה, אין בו מרק או או נזיד בשר, אבל בהחלט יש בו משהו לאכול,  וספציפית על המשהו אני רוצה לדבר.

בתקופה כזאת אני נהיה רעב בערך פעם בחצי שעה - שעה, אני ניגש למקרר, מוצא משהו, אוכל אותו, חוזר לעיסוקי ואחרי חצי שעה שעה, חוזר למקרר, מוצא משהו ואוכל אותו, וכך עד סוף היום.
בערב, התוצאה היא שאני (1) לא רעב (2) אין לי מושג מה אכלתי כל היום (3) אני יודע שאני יכול להמשיך כך לנצח.

התצפית המעניינת (שבגללה בכלל החלטתי לכתוב על הנושא) קרתה לפני מספר ימים בתקופת המקרר הריק. אשתי היקרה הגיעה הביתה בשעות הערב אחרי שאני כבר (1), (2) ו(3), ופתחה את המקרר, אחרי שנייה נשאלה השאלה האם אני רוצה סלט, או טוסט. "סלט" או "טוסט" התפלאתי, אין במקרר דברים כאלו, אני פתחתי וסגרתי אותו היום לפחות 8-10 פעם, ובאף אחת מהפעמים לא היה בו לא "סלט" ולא "טוסט", איפה היא מצאה אותם? מיותר לציין שאחרי רבע שעה הופיעו על השולחן גם סלט וגם טוסט, פרי יצירה של אשתי בצירוף עם המקרר הריק.
אז הבנתי - היא ניחנת ביכולת מדהימה של צירוף רכיבים, בזמן שאני צורך את הרכיבים בצורה דיסקרטית היא מצרפת אותם למסה אחת טעימה ומזינה. לדוגמה: אני אוכל פרוסת גבינה, לאחר חצי שעה עוד פרוסת גבינה ואחרי זה פרוסת לחם, אני לא אוכל עגבניה ולא אוכל גבינה לבנה, היא לעומת זאת, לוקחת את כל הפרוסות, העגבניות והגבינות, דוחפת אותם לטוסטר ואחרי 5 דקות יוצאים ממנו מטעמים.
ואו!, זה מדהים אמרתי לעצמי וחלטתי שאני לומד לעשות את זה גם - פעם הבאה שאני פותח את המקרר אני מסתכל על הכול, מנתח, מחבר, חושב על השילובים ומכין לעצמי ארוחה. וכך היה, למחרת פתחתי את המקרר, גיליתי שאין בו כלום, פתחתי את ארון ליד והכנתי אטריות, לאחר שהאטריות היו מכונות (האמת קצת לפני שהן היו מוכנות, אבל זה באמת משנה) חיברתי אותם עם החמאה שמצאתי במקרר והמלח שמצאתי בארון אחר וקיבלתי "אטריות עם חמאה ומלח" - הרגשתי בעננים.
בערב, אשתי אכלה את אותם האטריות בצירוף עם גבינת פרמזן שהיא מצאה במקפיא - עכשיו זה היה באמת טעים, הרבה יותר מוצלח מה"אטריות עם חמאה ומלח" שהצלחתי ליצר לבד. אבל בסדר, לומדים מהטעויות, ננסה שוב מחר.

למחרת, המקרר היה מלא, אשתי החליטה שהמקרר ריק והלכה לקנות עגבניות מלפפונים בשר ועוד בסופר.
אבל עדין לא משנה כמה אני מסתכל על המלפון או הבשר הקפוא, אין לי מושג איך אפשר לצרף אותם לארוחה שהיא מעבר ל"אטריות עם חמאה ומלח". אבל נו, מילא, לפחות אני יודע לכין קרמבואים ולחם בירה, לעולם לא ארעב.



פי.אס: יש לי היום יום הולדת! הורי!

יום חמישי, 21 באפריל 2011

נפלאות המתמטיקה

אני בהחלט לא המבין הגדול בתחום הזה והוא אפילו כבר הספיק להתיש אותי מספיק בזמן התואר הראשון, אבל בכל זאת יש רגעים בהם אני נפעם מחדש מחוסר האינטואיטיביות והקסם שפורצים החוצה לנוכח האמת הפשוטה והברורה שקוראת רק במתמטיקה (או שאולי גם בגידול ילדים, אבל את זה אני לא יודע).

בשבועות האחרונים זה קרה פעמיים, חיפשתי דברים מטופשים באינטרנט כדי להעביר כמה דקות בין עבודה לעבודה ונתקלתי בשני כתבות עם חידה בכל אחת מהן*. הכתבות החלו במשטים בסגנון הבא "בכנס מתמטיקאים בשנת..." ו "זה לא המקרה הסטנדרטי של פרדוקס ה...". ההתחלות נשמעו מבטיחות והמשכתי לקרוא.

הכתבה הראשונה עסקה בחידת האבא עם שני ילדים - "בהינתן אבא עם שני ילדים וכאשר אחד מהם הוא בן, מה ההסתברות שיש לו שני בנים?". עד כה, לא מעניין - חישוב פשוט מראה שההסתברות היא 1/3. ועכשיו מגיעה ההרחבה המרגשת והמפעימה - "מה ההסתברות שיש לו שני בנים אם ידוע שאחד מהם הוא בן, ושהוא (הבן) נולד ביום חמישי?" מה לעזאזל?! מה הקשר ליום חמישי? מה אכפת לי בכלל? אמרתי לעצמי ושמחתי לגלות ששאר המתמטיקאים בכנס אמרו את זה לעצמם גם כן. אז מתברר שיש קשר, ומאד מאד אכפת לנו שהבן שלו נולד ביום חמישי, זה או כל נסיבה אחרת בסגנון "הבן אוהב את הטעם אוממי", או "הבן אוהב את הצבע ירוק". חישוב הסתברותי פשוט מעולם לא ריגש אותי ככה.

הכתבה השנייה הציגה שאלה הזויה בהרבה, "בהנתן שיש שתי מעטפות עם סכום כסף (גדול מאפס) בכל אחת (כאשר כמות הכסף נבחרה באקראי אם איזו התפלגות והסכום לאו דווקא חסום). אנחנו נדרשים לבחור במעטפה, כאשר המטרה שלנו לבחור את המעטפה עם הסכום הכסף הגדול מבין השתיים בהסתברות גדולה מ1/2." ברגע שסיימתי לקרוא את השאלה ממש רציתי לפתור אותה, אבל הפתרון היה שני משפטים למטה, וגם ממש רציתי לדעת מה כתוב שם, אז אני לא אעשה את מה שהכתבה ההיא עשתה לי, וכאן לא יהיה את הפתרון שתי שורות למטה. תנסו לבד. 




טוב, אז אם זה לא היה ברור, עכשיו תורכם לפתור.
מי מצליח ו/או מזדהה עם ההתלבהות שלי מהנושא מוזמן לפרסם תשובות וחידות נוספות למטה.


-------------
* בדרך כלל אני מאד סקפטי לגבי חידות כיוון שלרוב האנשים חידה טובה היא חידה עם משחק מילים אשר גורמ לך לחשוב למה לעזאזל בזבזת יותר מ10 שניות על הנושא, בדרך כלל אחרי חוסר ההצלחה להבין באות המכות הנמרצות.


יום רביעי, 20 באפריל 2011

בלוג?

מספר פעמים בחיים שלי חשבתי לכתוב בלוג, ואיזו פעם אפילו התחלתי. כתבתי מספר פוסטיםושם זה הפסיק, תמיד בגלל איזו סיבה או נסיבה אחרת. אבל זה היה אז ועכשיו זה עכשיו, לכן, עכשיו התחלתי לכתוב שוב, לא על משהו ספציפי, בלי נושא מסוים, אלה סתם, על הדברים בחיים שלי שאשמח לעלות על איזה כמה ביטים באיזה שרת מרוחק.

האמת היא שמבדרת ומצחיקה אותי במקצת כל התרבות 'החדשה' של החברתיות הזו - זה לא שאני ואיזה זקן טרחן, אבל עד לפני מספר שבועות אפילו תמונה אמיתית בפרופיל פייסבוק לא הייתה לי, ועכשיו אחרי הצעד הנועז של החלפת התמונה, מגיע הבלוג, ואולי אפילו איזה פרסום של event בפייסבוק... וואו... מה הבא? טוייטר? סטארטאפ חברתי? טוב, נראה.